ההומאופתיה מבוססת על עקרון הריפוי של דומה בדומה. דהיינו, גורם היוצר סימפטומים מסוימים באדם בריא, יכול לרפא אדם אחר, החולה באותם הסימפטומים.

העיקרון ההומאופתי של ‘דומה בדומה ירפא’, מבוסס על עקרונות קבליים ומוסד על ידי אבי ההומאופתיה, סמואל האנאמן, אשר היה בונה חופשי (נאמר שהבונים החופשיים למדו את סודותיהם משלמה המלך).

עיקרון זה מוזכר בתנ”ך ומשה רבנו נעזר בו מספר פעמים, לדוגמא:

♦ כשבנו בני ישראל את עגל הזהב, טחן משה רבנו את הזהב, דילל אותו במים והשקה את בני ישראל.

♦ כאשר הוכשו בני ישראל על ידי נחשים, הם נרפאו לאחר שהביטו בנחש נחושת.

שימוש בעקרונות הומאופתים נפוץ בתרבויות שונות מזה אלפי שנים ומרפאים גדולים כגון היפוקרטס (אבי הרפואה המודרנית) ופרצלזיוס (רופא ידוע מהמאה ה16) עשו בו שימוש. שימוש בעקרון הריפוי של דומה בדומה ידוע גם ברפואה העממית – שף שנכווה יעדיף לחמם את המקום ולא לקרר אותו, ומי שסובל מ”הנגאובר” יכול להעביר את כאב הראש על ידי שתיה נוספת של אלכוהול.

לאחר שיוצרים רמדי הומאופתית (חומר המדולל מספר פעמים), נותנים אותו לקבוצה של אנשים בריאים (לאחר שנרשמו הסימפטומים הקיימים אצלם, לפני נטילת הרמדי, ומבלי שאלה ידעו איזה דילול הם בעצם לוקחים). תהליך זה נקרא ‘פרובינג הומאופתי’ – Homeopathic Proving.

אותם אנשים נמצאים במעקב וכל הסימפטומים הפיסיים והסימפטומים הנפשים-רגשיים המופיעים אצלם, בעקבות נטילת הרמדי, נרשמים. רמדי שבעקבות נטילתו הופיעו סימפטומים מסוימים באדם בריא, יכול לעזור לאדם החולה באותם הסימפטומים. זהו עקרון הומאופתי של ריפוי דומה בדומה.